תוכן

רלא) מה"פ שנתינת הגבורות אל הנוקבא שלא ע"י ז"א גורמת אל הנסירה.
כל ענין הדיבוק דאב"א בכותל אחד עם ז"א, הנוהג בנוקבא בעת היותה עמו מחזה ולמטה, היא משום שהיא חסרה בחינת נה"י שלה. וע"כ אין בה שום זווג בבחינת עצמה אלא שהיא מקבלת דרך הנוקבא הקטנה שבגופו דז"א. וע"כ היא דבוקה עמו בגופו כמו הנוקבא הקטנה שבגופו. אמנם בעת שמקבלת המוחין דבינות וגבורות מאמא דע"ב דמזלא, שהם מורידים הה"ת מעינים שלה ומעלים אח"פ שהם נה"י חדשים, שאז משגת כלי דיסוד, הנה היא נפרדה ממנו לבחי' פרצוף מיוחד כי עתה יש לה אחורים וכותל משלה, וגם בבחינת חסדים מגולים, כנודע. הרי שנתינת הגבורות שלא ע"י ז"א, דהיינו המוחין דבינות וגבורות שהיא מקבלת מאמא הבונים את האחורים שלה, היא הגורמת שתתנסר מז"א, להיותם בפרצוף נבדל בפ"ע. ועי' לעיל בתשובה ר"ל. (אות קי"ט).